גזר דין בתיק ת"פ 42524-12-10

1.     הנאשמים, תושבי ירושלים, הורשעו על פי הודאותיהם בעבירות של פריצה לרכב, פציעה בנסיבות מחמירות ובנוסף הורשע נאשם 1 בעבירה של החזקת סכין ואיומים, לפי סעיפים 413, 334 + 335(א)(1), 186א' ו-192א' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הודאות הנאשמים ניתנו במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים בו תוקן כתב האישום והוסכם כי שירות המבחן יערוך תסקירים בעניינם. לא היה הסדר לעניין העונש.

2.     מכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 19.12.10 בשעה 18:15 לערך, בחניון הסמוך לבית החולים "הדסה הר הצופים", פרצו הנאשמים לרכב מסוג דהייטסו.

הנאשם 2 אשר עבד עם המתלונן במסעדה באוניברסיטת הר-הצופים, שאל אותו מראש היכן החנה את רכבו. הנאשמים הגיעו אל הרכב, עיקמו את הדלת הימנית האחורית. נאשם 1 נכנס לתוך הרכב, התיישב במושב הנהג והחל לפרק את החוטים מתחת להגה. כן פירק הנאשם את הרדיו-דיסק והפלאפונים שהיו בו. באותה עת עמד ושמר נאשם 2 בסמוך לרכב.

שני אזרחים אשר הבחינו במעשיהם של הנאשמים, הגיעו וניסו לתפוס אותם עד לבוא המשטרה. אחד מהאזרחים תפס את הנאשם 1 והתקשר למשטרה. הנאשם 1 אמר לו כי מדובר ברכב של יהודים ושהם גונבים רק רכבים של יהודים. משסירב האזרח לשחרר את הנאשם 1, איים עליו נאשם זה בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר לו כי יהרוג אותו, ירצח וידקור אותו. הנאשם 1 החזיק בידו מברג שבאמצעותו ניסה לפצוע את האזרח שלא כדין בכך שניסה לדקור אותו בצווארו וגרם לו לסימן אדום. כן כיבה הנאשם 1 סיגריה בוערת שעישן, על כף ידו וגרם לפציעתו.

באשר לנאשם 2, האזרח האחר ניגש אליו ואחז בו עד לבוא השוטרים. הנאשם 2 ניסה לברוח ופצע שלא כדין את אותו אזרח בכך שדקר אותו במברג שהחזיק בידו וגרם לו קרע בסוודר שלבש וכן חתך קל במפרק. באותן נסיבות החזיק נאשם 1 סכין מסוג "לדרמן" שלא כדין.

הנאשם 1

3.         בתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של הנאשם 1 ביום 16.6.11, צויין כי הנאשם משתתף בקבוצה טיפולית לעצורי בית במסגרת השירות, ומגיע באופן קבוע לפגישות.

לדברי קצינת המבחן, הנאשם 1 קיבל אחריות לביצוע העבירות והביע בפניה צער וחרטה, שנשמעו לה כנים. יחד עם זאת, ציינה קצינת המבחן, כי ישנה התלבטות בעניין ההמלצה לעונש, שכן קיימים חלקים אישיותיים בעייתיים אצל הנאשם אשר התקשה להפיק לקחים מהליכים משפטיים קודמים ונראה כי מתקשה לנהל אורח חיים נורמטיבי, ומאידך לריצוי מאסר בפועל בין כותלי הכלא יהיו השלכות קשות ופוגעות מאוד בו ובסיכוייו לשיקום בעתיד.

לפיכך, המליצה קצינת המבחן, כי בית המשפט ישקול בין שיקולי הענישה תהליך טיפולי-שיקומי ושאם בית המשפט יטיל על הנאשם מאסר, יהיה זה בעבודות שירות. עוד נכתב בתסקיר, כי לאור הצהרות הנאשם שישקיע מאמצים בעריכת שינוי משמעותי, ולאור הבעת הרצון והמוטיבציה להשתלב בתהליך טיפולי שיקומי, מומלץ על צו מבחן למשך שנה.

            4.        ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש, טענה ביחס לנאשם 1, כי הגם שמדובר בנאשם צעיר הוא הספיק לצבור הרשעות בעבירות של התפרעות, הצתה על רקע לאומני, סחר בנשק, החזקת סכין והסגת גבול. הנאשם נתן התחייבות בגין החזקת סכין אשר ניתנת למימוש. הנאשם הורשע, כאמור, בעבירות של פריצה לרכב, פציעה בנסיבות מחמירות, איומים והחזקת סכין.

            לטענתה, רק בחודש ינואר 2010 נאשם זה נידון בגין עבירה של החזקת סכין ולקראת סוף השנה ביצע עבירה של פציעה בסכין באמצעות מברג בצווארו של המתלונן.

            לנאשם אין כל מורא והוא רומס ברגל גסה את האמון שנתן בו בית המשפט.

            בנוגע לאירוע שלפנינו טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם 1 פרץ לרכב, החל לפרק את החוטים מתחת להגה והרדיו-דיסק והפלאפונים שברכב. כאשר נתפסו שני הנאשמים על ידי אזרחים תמימים שחלפו במקום, נאשם 1 בחר לשכנע את הנאשם בנכונות מעשיו כי הם גונבים רק רכבים של יהודים. לאחר שהאזרח סירב לשחררו, איים נאשם 1 שירצח אותו וכראייה לאמיתות דבריו וכנוונתיו פצע אותו באמצעות המברג וכן כיבה עליו סיגריה בוערת. אירוע שיכול היה להסתיים ברצח ומעיד על תעוזתו וחוסר המורא של הנאשם מהדין.

באשר לתסקיר, טענה ב"כ המאשימה, כי מדובר בתסקיר שלילי, ממנו למדים כי קיימת בעייתיות בכל הקשור לנאשם 1 וכל הרצונות הטובים מתגמדים לאור חומרת העבירות אותן ביצע. לפיכך, ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם 1 עונש של מאסר בפועל, ארוך מזה של הנאשם 2, זאת נוכח עברו הפלילי וחלקו בפרשה, וכן מאסר על תנאי.

5.         הסניגור טען, כי הנאשם 1 מודע לבעיותיו, מנסה להשתפר, עובר טיפול על רקע אופיו ויחס המשפחה אליו. הוא משתתף בסדנאות שירות המבחן ומתמיד בקשר בתקווה שיצא מהמצוקה אליה נקלע. הנאשם הודה, לקח אחריות מלאה על העבירות וחסך מזמנו של בית המשפט. האלימות שנקט בה הייתה על רקע התנגדות למעצר על ידי האזרחים, אשר החזיקו בנאשמים עד שהגיעה המשטרה, והפציעה שנגרמה כתוצאה ממעשיו היא פציעה קלה ביותר. לדבריו, גם מכיבוי הסיגריה על ידי הנאשם 1 על האזרח, לא נגרם נזק רציני.

לדברי הסניגור, הנאשם 1 הוא בן כ-20 שנה, וטרם בחר לו מסלול חיים, משפחתו הנורמטיבית מתחילה לעזור לו, והוא התייצב אצל שירות המבחן כנדרש ממנו.

משום כך, טען הסניגור, יש לתת לנאשם 1 הזדמנות נוספת לצאת מהמעגל אליו נקלע, שכן אם יישלח למאסר בפועל יגרם נזק בלתי הפיך.

הנאשם עצמו פנה לבית המשפט ואמר כי הוא מודה בטעות שעשה, הוא מתחרט ומצטער, ומבקש לחזור למוטב ולבצע את שייגזר עליו.